מתוך כתביו של ר. שטיינר

הישות החיה של האנתרופוסופיה וטיפוחה "האנתרופוסופיה רשאית להתקיים כמהות חיה בלבד. אופייה היסודי אופי חי הוא, אופי החיים הזורמים מן הרוח. ועל כן בחפצה להיות מטופחת על ידי נפש חיה, על ידי לבו החם של האדם. הצורה הבסיסית שבה עשויה אנתרופוסופיה להופיע בין בני אדם היא המחשבה: הדלת הראשונה שבה

אודות הלימוד של מדע הרוח "טוב מדי פעם לזכור כי הנקודה החשובה באנתרופוסופיה אינה הלימוד של התיאוריה אלא היכולת להיכנס באופן מתמשך לחידות החיים ביתר פירוט. ישנם כאלו שאולי יאמרו: כל מה שנחוץ לדעת באנתרופוסופיה לשימוש בחיים יכול בקלות להיכתב בחוברת דקה בת 60 עמודים. ניתן יהיה לחלק העתקים של

"ביכולתו של כל אדם לרכוש בכוחות עצמו את הידע של מדע הרוח עליו מדובר בספר זה ("גוף, נפש, רוח"). התיאוריים מהסוג הניתן כאן, מקנים תמונה שבמחשבה של העולמות העליונים. והם מאפשרים, במובן מסוים, כבר את הצעד הראשון לקראת ראייה רוחית עצמית. כי האדם הוא יישות מחשבה. וביכולתו לעלות על שביל הידע העילאי

תת מודע, מודע ועל מודע מבט שטחי יראה לנו שכל מה שקיים בנפשנו מרגע היקיצה ועד להירדמות – אידיאות, מצבי רוח, אימפולסי רצון והרשמים המגיעים מבחוץ – התכנים הרגילים של התודעה – תלוי בכליו של הגוף הפיזי. לראיה עלינו להתעורר, לרדת אל תוך הגוף הפיזי, כדי לחיות עם עובדות אלה

האהבה ככוח מרפא מה קורה כאשר לאדם מסויים נחוצה מחלה מסוימת בעבור סילוק עובדות קארמתיות שנוצרו ממעשיו וחוויותיו הקודמים, והוא נעזר בטיפול באופן שהוא נרפא באמת באמצעות עזרה אנושית? כיצד זה נתפס בחוקיות הקארמתית? עלינו לקחת בחשבון את התמונה של הקיום החומרי של האדם לעומת הקיום הנפשי רוחני שלו. לדוגמא

אוריתמיה מרפאת אומנות האוריתמיה, היא יצירת הרוח המוליכה את האדם לעצמו. באוריתמיה ניתן לחדור לעומק הקשר הקיים בין הישות האנושית לבין הישות הקוסמית מכיוון שהאדם עצמו משמש לה ככלי. באדם מתגלים אותם כוחות וצורות אלוהיות של תנועה המתגלים ביקום ובטבע, אך הם נחבאים מחושינו הפיזיים היות והם שייכים לעולם האתרי,

מהותה של החמלה חמלה אינה רק השתתפות עם צערו וכאבו של האחר, אלא גם דרך לחוות את ערכו של האחר. חמלה היא תכונה אשר לא פותחה באופן משמעותי בקרב האנושות. היא עדיין מכילה כמות גדולה של אגואיזם. למשל אדם המתעלף למראה גופה אותה יש לנתח. ההתעלפות אינה תולדה של החמלה

מחלה והתפתחות רוחנית אילו לא הייתה קיימת אפשרות לבלום ולהדוף את כוחות הצמיחה והגדילה (האתריים) לא היה יסוד לקיומם של יצורים בעלי נפש-רוח. התופעות ההופכות במצב קיצוני למחלה באדם, חיוניות עבורו עד גבול מסויים בכדי לאפשר לו את חייו הרוחניים. אילו לא יכולנו להיות חולים, אף לא היינו קיימים כיצורים