מינים בסכנת הכחדה

קטגוריות סכנת הכחדה:

לסכנת ההכחדה הוגדרו חמש רמות שבהם יכולים להיות המינים שנכללים תחת סכנת הכחדה:

1. במצב מאוים (Threatened).
2. במצב פגיע (VU) – כאשר כמות הפריטים עברה מצב של התדלדלות ומספר בעלי החיים המשתייכים למין קטן או שהוא במגמת ירידה. בנוסף מצב פגיע אלה גם בעלי חיים אשר על פי השערות סטטיסטיות נראה כי עתידים להיכחד במהלך המאה הקרוב וזה בסיכוי של עשרים אחוז. בין חיות האלה נמצאים הפילים, דב הקוטב, אריות, כריש עמלץ לבן, פנדה, נמר, היפופוטם, קוברה ועוד מינים אחרים רבים. התנאי לרוב הוא כאשר מספר בעלי החיים קטן מ-1000.
3. בסכנת הכחדה – נקבע על פי כמה קריטריונים, במצב זה התנאי הוא שמספר בעלי החיים באוכלוסייה המסוימת עומד על כ-250 לכל היותר. מבין בעלי חיים אלו נמצאים: הפינגווין השחור-רגיל, טיגריסים, למור קטן, כריש לוויתן, שימפנזה, צב ים וחיות נוספות.
4. במצב סכנת הכחדה חמורה (CR) – במצב זה נמצאים מינים אשר הסיכון שלהם להיכחד הוא גבוה מאוד, זאת אומרת מספרם יהיה לא יותר מאשר 50 פריטים בטבע. חלק מהמינים שנכנסים לקטגוריה זו אולי כבר נכחדו ופשוט לא יודעים עליהם בוודאות אם עדיין נמצאים או לא. בין חיות אלו: גמל דו-דבשתי, ערוד, קרנף מסוג צר-שפה וג'אווה, גורילה מערבית ומינים אחרים נוספים.
5. המצב האחרון: נכחד בטבע (EW) – בשלב זה נמצאות חיות שכבר לא קיימות היום בטבע ונכחדו לחלוטין. חלקן נמצאות במצב שמור בבתי גידול מלאכותיים כמו גני חיות או בשבי. מינים שנקבעו נכחדים נמדדו על פי כמה סקרים שעקבו אחר הימצאותם של המינים השונים בטבע ולאחר שנמצא כי אין תצפיות של מינים אלו הם נחשבים כנכחדים. יש מינים שנכחדו בטבע ונמצאים שמורים ובבתי הגידול ובשבי מנסים לפתח אותם ולהרבות אותם מספיק כדי שבסופו של דבר יהיה אפשר להחזיר אותם לטבע, אבל ההתערבות של בני האדם לפעמים יכולה לשבש את עצמאותם של המינים לחיות לבדם בטבע ולגרום להם להיכחד שנית.